לרכישת מינוי
כניסת מנויים
לרכישת מינוי
כניסת מנויים
בית
על "שיחות"
בעלי תפקידים
הנחיות למחברים
סוקרים
מאגר מידע
מודעות ופרסומים
מדור ספרים
צור קשר
לחוברת הבאה
כרך ל"ז - חוברת 1
דצמבר 2022
לחוברת הקודמת
לפי מדיניות אתר ״שיחות״ המאמרים בחוברת זו יהיו זמינים להורדה לאחר שנה ממועד פרסום החוברת
...ברושים...אנדרטה...לנעדר...
עליזה אולמרט - אמנית
כרך ל"ז, חוברת 1
2022
עליזה אולמרט – אמנית פלסטית,
מציגה בימים אלה בגלריה לאמנות אום אל־פחם.
״עבודותיה של אולמרט מרובות רבדים:
גלוי ונסתר, אישי ואוניברסלי, קונקרטי ומטאפורי...
מהדהדים מוטיבים מקומיים, המבטאים חיפוש אחר שייכות לצד תחושת ארעיות וחרדת קיום״.
״הברושים... תזכורת לסדר שהופר עם השנים, אנדרטה... מתח סמוי בין נוכח לנעדר...״
(כרמית בלומנזון, מתוך הקטלוג לתערוכה ״מכאן״ של עליזה אולמרט בגלריה לאמנות
אום אל־פחם).
תוכן עניינים - כרך ל"ז חוברת 1
כרך ל"ז חוברת 2, דצמבר 2022
כרך ל"ז, חוברת 1
2022
ואף על־פי כן נוע תנוע מושג 'השלישי' בפסיכואנליזה (עמ' 15-5)
ד״ר בעז שלגי
כרך ל"ז, חוברת 1
2022
מדור עבודות מקוריות:
במאמר זה אנסה להציג את תרומותיו של מושג 'השלישי' בפסיכואנליזה, על רקע שתי בעיות יסוד של נפש האדם כפי שהן באות לידי ביטוי, הן בפילוסופיה והן בפסיכואנליזה: בעיַת התנועה והריבוי, ובעיַת האחֵרוּת והמפגש עם האחר. אפתח בסקירה קצרה של שתי בעיות יסוד אלו, ולאחר מכן אציג כמה מושגי 'שלישי' בפסיכואנליזה, אלה של בנג'מין, של אוגדן, של גנט ושל ברומברג. לסיום, אנסה להראות את השפעותיהן של תרומות מושג 'השלישי' על האופן שבו ניתן להמשיג־מחדש את המנגנונים הנפשיים המכוננים את תסביך אדיפוס, המשגָה שיש בה פוטנציאל לפתוח אופקים טיפוליים חדשים.
לאהוב ולהרגיש אהוב: תיאוריַת יחסי האובייקט של פיירברן (עמ' 23-16)
מיכל ארוך תמיר
כרך ל"ז, חוברת 1
2022
מדור עבודות מקוריות:
התיאוריה של פיירברן מתמקדת במפגש הדרמטי בין התלות המקסימלית של התינוק באמו בשלבי חייו המוקדמים ביותר לבין חוויית הדחייה שלה אותו. מפגש, אשר מתוקף עוצמתו, מוביל לפילוח (פיצול) נפשו של התינוק לעולמים. פיירברן מתאר את התהליכים המתרחשים בשכבות העמוקות ביותר של נפש התינוק במצבים אלה באופן מפורט ומדויק, שעשוי לסייע לנו כמטפלים להבין את האמת הנפשית השוכנת בלב אישיותם של מטופלינו. זוהי תיאוריה פורצת דרך ורדיקלית במובנים רבים ביחס לתקופה בה התהוותה, אך גם כיום, כ־ 80 שנים לאחר כתיבת מאמריו המרכזיים של פיירברן, אני מוצאת אותה מלאה באוצרות טיפוליים. מאמר זה אינו מתיימר להקיף את כל ממצאיו וחידושיו של פיירברן לאורך שנות פעילותו. אבקש לנסות ולהנגיש חלק מרעיונותיו, אותם אני מוצאת כמשמעותיים במיוחד מבחינה טיפולית. אדגים את עושר מושגיו התיאורטיים דרך אילוסטרציה קלינית מפורטת.
ויניקוט — פורץ דרך בהנכחת הגוף הממשי בטיפול לחיות חוויה (מגולמת בגוף) ביחד (עמ' 32-24)
מיכל ריק
כרך ל"ז, חוברת 1
2022
מדור עבודות מקוריות:
אחד המהלכים המתרחשים בשנים האחרונות בפסיכואנליזה הוא מיקום הגוף במרכז החשיבה התיאורטית והקלינית. מהלך זה נשען על מחקרים התפתחותניים, כמו גם על כאלה בתחום ההתקשרות ובמדעי המוח. במאמר זה אדגים כיצד היה ויניקוט פורץ דרך בעבודה עם הגוף הממשי בטיפול והטרים בעשרות שנים את ההתפתחויות הדרמטיות של העת האחרונה. הוא כמו ידע על זיכרונות מובלעים, על 'מנגנונים פסיכו־ביולוגיים' ועל 'עבודה ממוח ימני למוח ימני' מבלי שעמדו לרשותו המשגות מאוחרות אלו. אפרט כיצד נוכח הגוף הממשי בחשיבתו ההתפתחותית, הפסיכופתולוגית והקלינית, לרבות המחשבה (כבר ב־ 1947) על העברה־נגדית. אביא תמצית מקרה המדגים עבודה אנליטית שמאירה את הדיאלוג הבין־סומטי הבלתי נמנע המתקיים (תמיד, ולעתים ביתר שאת) בינינו לבין מטופלינו. עבודה מסוג זה מהווה הרחבה יוצאת מן הכלל למושג הכה מרכזי של ויניקוט 'לחיות חוויה ביחד', דרך הערוץ הסומטי.
כהרף עין: הפירוש המינימליסטי (עמ' 37-33)
ד״ר הילית אראל ברודסקי
כרך ל"ז, חוברת 1
2022
מדור עבודות מקוריות:
במאמר זה אדון ברעיון של הפירוש המצומצם שאותו אכנה בשם "פירוש מינימליסטי", שבו המטפל מציע פירוש קצר, תמציתי, לעתים כאורכו של שיר הייקו. כיוון שהאמת הנפשית היא חמקמקה וניסוחה הוא ניסוח בדיעבד של רגע החוויה הצלול, אציע שלא פעם הפירוש המתבקש יהיה כאורכה של הנשימה. אחקור את האפשרות לפגוש באמת הנפשית מנקודת מבט ביוניאנית ובזיקה אל שירת ההייקו, תוך התייחסות למושג הסזורה על פי פרויד וביון, ולתהום השפה (1) האימננטית הנפערת בטיפול כשרגע זה מבקש להתנסח לכדי מילה ופירוש. יכולתו של התרפיסט לעבד חוויות נפשיות ליסודות אלפא היא שתאפשר מפגש אמיתי של המטופל עם עצמו והחזרה של תנועה נפשית. מפגש זה מקפל בתוכו את היש ואת הנעדר, וכשיר ההייקו הוא מזמין למפגש רגעי של נוכחות צנועה עם האמת הנפשית במהותה המשתנה.
הפרעות אכילה ואוטיזם (עמ' 46-38)
ד"ר שגית בלומרוזן־סלע
כרך ל"ז, חוברת 1
2022
מדור עבודות מקוריות:
למרות שלפי מחקרים כ־ 30%-20% מבין הסובלים מהפרעות אכילה הם אוטיסטים, נראה שרובם אינם מזוהים ככאלה בגלל בעית תת־האבחון הכללית של אוטיזם בתפקוד גבוה. במאמר אצביע על חשיבות זיהויים כאוטיסטים כדי לספק להם הבנה וטיפול מתאים. אציע מודל סיבתי להתפתחות הפרעות אכילה אצלם, המסביר אותן בעיקר כנובעות ממצוקות הקשורות לאוטיזם ובקושי לתת להן ביטוי מילולי ישיר (אלקסיתימיה), כשגורמים נוספים הקשורים לאוטיזם — כמו רגישויות תחושתיות, נוקשוּת או בעיות התארגנות — עלולים להפכן לממושכות ולעקשניות יותר. אציע קווים לטיפול בסובלים מקומורבידיות זו, הכוללים רכיבים כמו סיוע בביטוי רגשי, תיקוף וטיפול בקשיים הקשורים לאוטיזם. הדברים מומחשים דרך סיפורה האישי של אוטיסטית שסבלה מהפרעות אכילה.
כשהגוף חולם — עבודה פסיכואנליטית עם תסמינים פסיכו־סומטיים (עמ' 58-47)
פרופ' עפרית שפירא־ברמן
כרך ל"ז, חוברת 1
2022
מדור עבודות מקוריות:
במאמר הנוכחי אתבונן על תסמינים פסיכו־סומטיים כעל 'חלומות גופניים', בין אם כחלום ש'לא נחלם' או כ'חלום שנקטע באיבו'. הדבר מאפשר לחשוב את התסמין הסומטי כאמצעי נוסף הפועל בשירות העבודה הפסיכולוגית הלא־מודעת של המטופל. עבודה כזו מחייבת את המטופלים, כמו גם את המטפלים שלהם, ליכולת להיות מעורבים ב'עבודת חלום' אינטר־סובייקטיבית. בהתאמה להמשגתו של ביון את הפונקציה הכפולה של מחסום־המגע (contact-barrier) אציע כי הטיפול יכול לאתחל תהליך חלימה 'גופני' ו/או ליצור (מחדש) חלום ש'לא נחלם' עדיין. תהליך זה מאפשר להעביר ולהתמיר את ה'גופני' ל'נפשי', ולהיפך.
התמכרות כאובייקט מעבר תשלילי (עמ' 67-59)
הוד קציר
כרך ל"ז, חוברת 1
2022
מדור עבודות מקוריות:
במאמר זה אבקש ללכת בדרכו של ויניקוט — על אובייקט המעבר — ושל גרין — על עבודת השלילי — כדי להראות כיצד תופעת ההתמכרות באה לביטוי כתשליל של אובייקט מעבר או כאובייקט מעבר תשלילי. הליכה בדרכי ההתפתחות, האינדיווידואליות והתיאורטיות, מתחילה בראשית החיים ביחידה אם־תינוק וממשיכה עם ניצני הנפרדות ואימוץ אובייקט מעבר במסע לגילוי העצמי. אביא מהמשגותיו של ויניקוט על ההתפתחות התקינה בסביבה טובה דיה ועל טראומה מוקדמת בסביבה שלא היתה טובה דיה. בהמשך לעבודותיהם של כותבים שונים, אציע ש׳מרחב הטראומה׳ יכול להיות שֵם כולל לכל מה שקורה במרחב ההיפותטי שנוצר בעקבות טראומות מוקדמות. אראה כיצד גרין מוצא עקבות לעבודת השלילי במאמר של ויניקוט "אובייקטים של מעבר ותופעות מעבר", ואעמוד על מקצת מהדומה והשונה במשנתם. בהמשך אתייחס לתופעת הפֶטיש ובעיקר לפטיש בגיל צעיר, מתוך קווי הדמיון שיש לו לאובייקט המעבר, מחד, ולהתמכרות, מאידך. לבסוף אביא התייחסויות שונות לקשר בין אובייקטים של מעבר ובין תופעת ההתמכרות ואנסח את טענתי על התמכרות כאובייקט מעבר תשלילי. אחתום את המאמר בדוגמה קלינית מתוך פגישה (ובכך אלך בדרכם של ויניקוט ב"אובייקטים של מעבר ותופעות מעבר" ושל גרין ב"אינטואיציה של השלילי במשחק ומציאות" שהציגו קטעים מתוך פגישה עם מטופלת).
הבמה הפסיכודרמטית כמרחב וירטואלי להשבת העצמי: מפגש בין פסיכודרמה ופסיכולוגית העצמי — "דרך האבנים הצהובות" (עמ' 74-68)
יפה אדרי מור
כרך ל"ז, חוברת 1
2022
מדור תיאורי מקרה:
במאמר זה תיבחן האפשרות שפסיכולוגיַת העצמי ופיתוחיה ישמשו כמצע תיאורטי לפרקטיקה של הפסיכודרמה, והפסיכודרמה תשמש כמצע מרחיב עבור ההוויה הטיפולית המכוננת את העצמי. אראה את המשותף בין שתי הגישות וכיצד המשגות שונות מרחיבות זו את זו ומחדדות את המבט הקליני. איעזר בשתי התערבויות פסיכודרמטיות כדי להדגים כיצד הבמה הפסיכודרמטית יוצרת מציאות וירטואלית חדשה. זוהי מציאות מדומה, שבה נרקמת הפנטזיה המרפאת, המייצגת את הנטייה להמשיך את ההתפתחות שנעצרה, ללא קשר לגיל ולנסיבות. במאמר אבחן כיצד הפסיכודרמה יוצרת מרחב אנליטי חדש, המקיים את הרטט בין הביטוי הפסיכודרמטי של היפצעות המטופלת לבין האזור האידיאלי של העצמי — ההתמוססות. לבסוף, אדגים כיצד הפעולה הפסיכודרמטית מזמינה את המטפלת להיות נוכחת בחוויה משותפת ואחדותית עם המטופלת, ובו־זמנית לרחף מעל.
אמון אפיסטמי בפסיכותרפיה: תיאוריה, מחקר ויישומים קליניים (עמ' 80-75)
שמרית פישר, פרופ׳ פיטר פונגי, פרופ׳ סיגל זלכה־מנו
כרך ל"ז, חוברת 1
2022
מדור מחקר בפסיכותרפיה:
כאשר מנסים להסתגל לסביבה החברתית המשתנה ללא הרף, בני אדם נדרשים להחליט ממי הם יכולים ללמוד בביטחה ומי עלול להטעות אותם. כדי להתמודד עם אתגר זה, הטבע העניק לנו יכולת מתוחכמת: היכולת לפתוח את עצמנו ללמידה בנסיבות מסוימות ולהיסגר תחת אחרות. יכולת אבולוציונית זו לזהות נכונה אחרים כאמינים, ולכן, להסתמך על המידע שהם מעבירים כרלוונטי אישית וניתן להכללה, נקראת אֵמון אפיסטמי. אֵמון אפיסטמי מאפשר לאנשים להפיק תועלת מתקשורת חברתית חיובית, תוך שהם נמנעים מלהיות מוּלכים שולל. בעוד החשיבות של אֵמון אפיסטמי מבוססת היטב בדיסציפלינות אחרות, היא חדשה למדי לתחום הפסיכותרפיה. פסיכותרפיה נחשבת כהֶקשר שבו עשויה להתפתח סקרנות אמיתית לגבי העצמי והאחרים, ולכן היא מעודדת את היכולת ללמוד ולהסיק מהֶקשר בין־אישי אחד לאחר. יישום המושג ׳אמון אפיסטמי׳ לתחום הפסיכותרפיה הניב תשומת לב תיאורטית וקלינית רבה, אך רק מִמצאים אמפיריים בודדים לגבי האופן שבו הוא בא לביטוי בטיפול. אחת הסיבות העיקריות היא היעדר אופרציונליזציה וכלי מדידה ספציפיים, הרלוונטיים להֶקשר הטיפולי. במאמר הנוכחי נִסקור את הידע הקיים בספרות בנוגע לאֵמון אפיסטמי בתחומי מחקר שונים ואת ההנחות התיאורטיות לגבי מרכזיותו בפסיכותרפיה וכן נציע אופרציונליזציה בהתאם. היכולת למדוד אמפירית אֵמון אפיסטמי בתוך ההֶקשר הטיפולי עשויה לקדם משמעותית את הידע וההבנה שלנו בתחום.
השלכות אתיות ומשפטיות של התנהגות מקוממת כלפי מטופלים בבריאות הנפש (עמ' 85-81)
ד"ר אורן אסמן, ד"ר יעקב מרגולין, פרופ' אליעזר ויצטום
כרך ל"ז, חוברת 1
2022
מדור אתיקה ומשפט:
במאמר זה עולים לדיון היבטים אתיים ומשפטיים של התנהגות מקוממת כלפי מטופלים בתחום היעוץ והטיפול הנפשי, תוך שימוש בתיאור מקרה כדוגמה. תחילה מוצגים יסודותיה של עוולת הנזיקין, "התנהגות מקוממת" ושלבים בהתפתחותה במשפט האנגלו־אמריקאי, ולאחר מכן מתוארת המסגרת האתית והמשפטית בישראל אשר נוגעת להכרה בפגיעה שנובעת מטיפול נפשי, ולאופן שבו תוכר "התנהגות מקוממת" במשפט הישראלי. לבסוף מוצגים מצבים קליניים, שבהם קיים פוטנציאל לתביעות כאלו ודרכים קליניות לצמצם סיכון משפטי זה.
דמויות בפסיכותרפיה - שמואל נגלר, 1987-1914 (עמ' 94-86)
פרופ' אליעזר ויצטום וד"ר יעקֹב מרגולין
כרך ל"ז, חוברת 1
2022
מדור דמויות בפסיכותרפיה:
פרופ' שמואל נגלר היה מחנך, פסיכולוג ופסיכואנליטיקאי. הוא עסק בעבודה חינוכית, בטיפול ובהדרכה בפסיכותרפיה אנליטית, וכן בהקמת תחנות לטיפול נפשי והיה בין הראשונים ששילבו את הידע הפסיכואנליטי במערכת החינוך בישראל החל מתקופת המנדט הבריטי ועד למותו. כמו כן עמד בראש הצוות הישראלי במחקר שנערך מטעם המכון הלאומי האמריקאי לבריאות הנפש. נגלר האמין אמונה עזה בחינוך האנליטי וביישומו בכל תחומי עבודתו, אך היה גם ביקורתי ביחס להשקפותיו שלו בכל הקשור בשיטת החינוך האנליטי. כתביו כונסו לאחר מותו בספר "כתבים", והם מהווים מקור פורה לתולדות חייו, להשקפותיו המקצועיות ואף להתלבטויותיו. חלק בלתי מבוטל מרשימה זו מתבסס על ספר זה.
יד נשלחת בנפש: מסה על מוות מרצון / מאת ז'אן אמרי (עמ' 97-95)
ד"ר ענת צור מהלאל
כרך ל"ז, חוברת 1
2022
מדור ביקורת ספרים:
תרגמה מגרמנית: נועה קול
תל־אביב: הקיבוץ המאוחד, 2021 , 192 עמ'.
אימת הנפילה: מחשבות על מצבים מנטליים ראשוניים / מאת אלינה שלקס (עמ' 101-98)
ד"ר מירב רוט
כרך ל"ז, חוברת 1
2022
מדור ביקורת ספרים:
אלינה שלקס
אימת הנפילה: מחשבות על מצבים מנטליים ראשוניים
תל־אביב: רסלינג/נרקיסוס, 2021 , 218 עמ'.
החמצה: בשבח החיים שלא נחיו / מאת אדם פיליפס (עמ' 105-102)
סיגל השילוני אריאלי
כרך ל"ז, חוברת 1
2022
מדור ביקורת ספרים:
אדם פיליפס
החמצה: בשבח החיים שלא נחיו
תרגום: אילת רז
עריכה מדעית: חגית אהרוני ואילת רז
תל־אביב: תולעת ספרים, 2022 , 213 עמ'.
Psychoanalysis and Maternal Absence: From the Traumatic to Faith and Trust \ OFRIT SHAPIRA-BERMAN (עמ' 110-106)
לי־את פרי לרר
כרך ל"ז, חוברת 1
2022
מדור ביקורת ספרים:
OFRIT SHAPIRA-BERMAN
Psychoanalysis and Maternal Absence:
From the Traumatic to Faith and Trust
London and New York: Routledge, 2022, pp. 156.
