כרך ג', חוברת 1,

מעמדה של הנוירוזה הן כקטיגוריה אבחנתית והן כמושג המציין תהליך אטיולוגי הועמד בספק בשנים האחרונות. יותר ויותר מופיעה אבחנת הפרעת האישיות, כאבחנה רווחת בשימוש המטפלים וכנושא בספרות מקצועית, בעיקר בתיאוריה הפסיכודינמית-פסיכואנליטית. המאמר דן ברקע ההיסטורי לשינוי זה: עליתה של האורינטציה הניאו-קרפליניאנית בפסיכיאטריה המודרנית מצד אחד, ושינויים בתפיסות הפסיכואנליטיות מצד שני. מוצגים הפתרונות של הגישה התיאורית לאבחנה לעומת הגישה הפסיכודינמית-התפתחותית. המסקנה העיקרית של המאמר היא כי לא המטופלים-המאובחנים בלבד משתנים, אלא גם המטפלים-המאבחנים. הריבוי בהופעתן של הפרעות האישיות בחדרי המטפלים "המשוחחים" קשור בכך שאלו הפרעות הנדרשות לטיפול "שיחתי", בעוד שההפרעות האחרות, כולל הסימפטומים הנוירוטיים, ניתנות לטיפול בדרכים אחרות.