כרך י', חוברת 1,

המאמר מתאר התערבות טיפולית ביתום מלחמה, שמערכות טיפוליות למיניהן לא הצליחו לסייע לו במצוקתו. היתום הוצא לחינוך פנימייתי. בשנים הראשונות היתה ההתייחסות הטיפולית שם אינדיבידואלית והתמקדה בקשיי התנהגותו, בלי להתייחס למערכת המשפחתית. מאוחר יותר חזר הילד לביתו בשנות ההתבגרות, ועם החרפת קשיי ההתנהגות, נעשה ניסיון של טיפול משפחתי, שלא עזר. במאמר מוצג שימוש בגישה טיפולית המפעילה את המשפחה המורחבת - החמולה. גישה זאת מתבססת על עקרונות ההתערבות בעזרת רשת משפחתית, שהותאמה למציאות הישראלית. החמולה יצרה 'רשת מגן' רחבה, שסיפקה לנער במצוקה מסגרת משפחתית תומכת, בעלת גבולות ברורים ודמות גברית להזדהות. החמולה העניקה לו חוויה של קבלה והשתייכות, שמשפחתו הגרעינית ללא אב לא יכולה היתה לספק. הדיון מתמקד בתפקיד המטפל ובשיקוליו לגבי השימוש במאגר התמיכה החמולתי.