כרך ז', חוברת 2,

המחקר הנוכחי מיועד לערוך עימות בין שני ניבויים סותרים באשר לטיבו של השיפוט המוסרי, שנעשה על-ידי אנשים, המסווגים לפי המינוח הפסיכופאתולוגי כבעלי אישיות גבולית או אנטי-חברתית. ניבוי אחד נגזר מתיאוריית מיזוג המידע, שמניחה כי השיפוט הוא רב-רכיבי והוא מאופיין על-ידי התייחסות סימולטנית למספר פיסות מידע הכרוכות באירוע אנטי-חברתי. ניבוי סותר נגזר ממכלול של גישות אישיותיות והתפתחותיות, כגון: גישת 'יחסי אובייקט' והגישה הפיאג'טיאנית, שמהן נובע כי השיפוט המוסרי המאפיין אנשים בעלי תפישה מוסרית בלתי בשלה, הוא חד רכיבי ברגע נתון. נבדקו 19 אסירים, אשר 14 מהם שהו במחלקות הפסיכיאטריות (הסגורה והפתוחה) של המרכז לבריאות הנפש בכלא איילון. שבעה מהם אובחנו, באופן בלתי תלוי, על-ידי שני פסיכיאטרים מיומנים כבעלי אישיות גבולית. שבעה אחרים אובחנו כבעלי אישיות אנטי-חברתית. כל הנבדקים היו בעלי רקע אישי ומיצבי דומה, פרט למספר המאסרים; עבור ארבעה נבדקים מהקבוצה האנטי חברתית היה זה מאסר ראשון או שני ואילו עבור שלושת הנותרים היה זה מאסר שלישי לפחות. לפיכך חולקו האנטי חברתיים לשתי תת-קבוצות, מועטת מאסרים ומרובת מאסרים. נתוני הרקע של חמשת הנבדקים הנותרים היו דומים לאלה של שאר הנבדקים, אך הם היו ללא רקע פסיכופאתלוגי. כל נבדק ענה על שאלון ניסויי, שכלל תיאורי עבירת רכוש, שבה נוטלים חלק שני אנשים. הנבדק הונחה לזהות עצמו עם אחד מהם. במפגש אחד הוא נתבקש להעריך את מידת אשמתו של העבריין שאיתו הזדהה ובמפגש אחר העריך את מידת אשמתו של הזולת. בשני מפגשים נוספים בוצעה רפליקציה של שני הראשונים. נוסח המקראות הותאם לעגה העבריינית המקובלת בכלא, ותיאורי האירוע הוקראו לנבדק על-ידי עובדת הכלא שיצרה איתו רפורט טוב. שלוש פיסות המידע בתוך כל אירוע כזה נוצרו בהתאם לתכנון תלת-גורמי תלת דרגתי מלא. שלושת הגורמים היו: 1) גודל ה"מכה" (כמות הרכוש שנגנב); 2) הכוונה המוקדמת מצידו של העבריין, שאיתו הזדהה הנבדק 3) כוונת הזולת. נמצאו הבחנות משמעותיות בין קבוצות העבריינים השונות לפי המשקל היחסי, שחבריהן מקנים לעדויות הכלולות באירוע הנשפט.