כרך ז', חוברת 2,

המאמר עוקב אחר מקורות השימוש בשם אוטיזם ומשמעותו ביחס לתיסמונת הנקראת אוטיזם. בחירת השם עצמו יצרה התייחסות מיתית למהותו של הסינדרום, לאטיולוגיה שלו ולדרכי הטיפול בו. השם אוטיזם הופיע לראשונה כתיאור של הלך נפש בסכיזופרניה, המתייחס לחיי דמיון עשירים ולפנטסיות אצל הפציינט הסכיזופרני, המנותק מן המציאות. בחירת השם אוטיזם לתיאור התיסמונת יצרה מבוכה לגבי הילד האוטיסט, כאשד המשמעות היא כי גם לו עולם פנימי וחיי דמיון עשירים; עולם פנימי, הסגור לסביבה עקב מנגנוני הגנה, שהילד מייצר ונזקק להם. סברתנו היא כי ראיית ההפרעה האוטיסטית כהגנה מהווה בסיס להיווצרות המיתוס המרכזי, ונעשה ניסיון לסיקור גלגוליו השונים וההשלכות הנובעות מכן. התפתחות גוף הידע, המדגיש גורמים ביולוגיים בהיווצרות הסינדרום, הביאה לנטישה הדרגתית של המיתוס המקורי. אולם, נראה כי הסינדרום, במהותו, מהווה גירוי והזמנה ליצירת מיתוסים וסיפורים. נראה, כמו כן, כי עצם היווצרות הסיפורת מהווה תנאי הכרחי לקיומה של תקווה ואופטימיות בטיפול, במחקר ובהורות לאוכלוסייה, הפגועה באופן כה חמור.