כרך ל"ח, חוברת 1

עבודות מקוריות:
מאמר זה עוסק בחשיבות ההקשבה לריבוי הקולות העולים בשיחה הפסיכואנליטית, תוך הדגשת תרומתו של ההרמנויטיקאי גאדמר להבנה ולהקשבה הפסיכואנליטית. אטען שהחלוקה הדיכוטומית המקובלת בעקבות ריקר בין הרמנויטיקה של חשד, החותרת לחשיפת הרובד הנסתר בדברי המטופלים לבין הרמנויטיקה של אמון, המניחה שהנתון הגלוי מכיל משמעות של אמת, עלולה לפגוע בהקשבה למיגוון הקולות, התכנים ואופני התקשורת העולים בשיח הטיפולי. אציע שלכל שיחה פסיכואנליטית יש היבטים הנענים להקשבה מפרספקטיבה של אמון והיבטים הנענים להקשבה מפרספקטיבה של חשד. אתמקד בהגותו של גאדמר. אראה שגישתו, המשויכת להרמנויטיקה של אמון, כוללת מרכיבים אוניברסליים רלוונטיים לכל טיפול ויכולה להתאים להצעה להקשיב לשיחה הפסיכואנליטית מריבוי פרספקטיבות. אדגים רעיונות אלה בניתוח תיאור הטיפול של פרויד בקתרינה.