הבניַת תיאוריַת הרגשות הלא גמורה של ויניקוט (עמ' 275-265)
שמואל גרזי
כרך ל"ז, חוברת 3
2023
מדור עבודות מקוריות:
מאמר זה מנסה ליצור תמונה אינטגרטיבית של גישת ויניקוט הייחודית לרגשות. גישתו זו נראית כמו פיסות פסיפס לא גמור המבקש השלמה. בגישתו הקלינית והתיאורטית הוא מראה כיצד המטופל והמטפל מחפשים ניצני אמוציות, אשר מנווטים אותם אל המקום בו נחסמה זרימת נהר הרגשות, שהשפיעה על התפתחותו הנפשית של המטופל. ויניקוט מדגיש את התפתחות הרגשות, הכוללת הרחבת המנעד הרגשי. התפתחות זו מתחילה באחיזה הפסיכוסומטית והיא מתפתחת להחזקת הרגשות והצרכים. בגישתו ניתן למצוא דגש מיוחד על החוסר באחיזה הרגשית. שפתו של ויניקוט היא תרגום של העצמי הלא־מתקשר לדרך התקשרות של העצמי המתקשר. כך נוצרים הפרדוכסים שהוא כותב עליהם. שפתו האמוציונלית משקפת את גישתו כלפי הרגשות. דהיינו, יש בה חיפוש אחר החיוניות המצויה בזרימה הרגשית החופשית.
הורדת המאמר
