כרך ל"ז, חוברת 3

מדור עבודות מקוריות:

מאמר זה מתמקד טקסטואלית בשני תיאורי מקרה של ביון יחד עם קריאה מפורטת של כתיבתו התיאורטית פורצת־הדרך בשתים־עשרה השנים האחרונות לחייו, המכונות "ביון המאוחר" או ביון "אחרי הסזורה". המאמר מחולק כרונולוגית לשני חלקים: ביון ב־ 1968-1967 , כאשר השינוי הרדיקלי המתחולל בתיאוריה ובטכניקה הפסיכואנליטית שלו מוצא ביטוי חזק ופרובוקטיבי בכתיבתו, וגם במעבר הממשי שלו מלונדון ללוס אנג'לס; וביון המאוחר בשנים אחר כך, ובמיוחד בשתי השנים האחרונות של חייו. בהתאם לכך, מובאים לגבי החלק הראשון שני תיאורי מקרים אנליטיים של ביון עצמו מאותן שנים בהן מופיע השינוי, הלקוחים משני סמינרים שלו — הסמינר הרביעי בלוס אנג'לס (ב־ 1967) והסמינר החמישי בבואנוס איירס שנה אחר כך (ב־ 1968) על אנליזה של מטופלת גבולית, כנראה אותה מטופלת. לגבי התקופה המאוחרת מובא התיאור של הפסיכואנליטיקאי הברזילאי ג'ונקיירה דה מאטוס אודות האנליזה המיוחדת שלו עם ביון בשנתיים האחרונות לחיי ביון. השוואת תיאורי המקרים המפורטים שכתב ביון לדברים שכתב ופיתח באופן תיאורטי באותן שנים ממחישה פער גדול בין ביון התיאורטיקן פורץ־הדרך לביון האנליטיקאי המטפל. במאמר אציע הבנה והסבר למשמעות פער גדול זה, תוך התייחסות למאורעות טראומתיים קשים בחיי ביון ולהשפעתם האפשרית על הקושי שלו להכיל את המטופלת שתיאר, והוא מסתיים בשאלה האם בשנות חייו האחרונות התהווה שינוי בביון האנליטיקאי המטפל.