כרך ל"ו, חוברת 3

במאמר זה אנסה להציג תמונה כוללת של התיאוריה ההתפתחותית של ויניקוט, החל מבקיעתו של התינוק מתלות מוחלטת ומהתמזגות של סובייקט ואובייקט ועד לעצמאות היחסית והנִפרדוּת היחסית של הסובייקט והאובייקט (במילותיו של ויניקוט (1): "פרידה שאינה פרידה, אלא צורה של איחוד"). פריסה זו של התהליך ההתפתחותי מבוססת על מצרף של שני מאמריו הידועים של ויניקוט, על אובייקטים של מעבר ותופעות מעבר ועל השימוש באובייקט, כמו גם על התייחסותו של גרין לחשיבותו של השלילי ול"אם המתה" בהקשר לעבודתו של ויניקוט. בנוסף על כך, כדי להמחיש את ההשלכות הקליניות של ההמשגה התיאורטית, אתייחס במפורט למקרה של רוזמרי דינג', טיפול שתואר, הן על־ידי ויניקוט והן על־ידי גרין, וכן מסופר מנקודת מבטה של דינג' עצמה, באוטוביוגרפיה שלה.