שיחות - כתב עת ישראלי לפסיכותרפיה

פסיכואנליזה של התהווּת

האנס ו' לוואלד

האנס לוואלד ) 1993-1906 ( נחשב היום לאחד מגדולי הפסיכואנליזה האמריקנית במאה העשרים, ומחברים כמו מיטשל ואוגדן מצביעים שוב ושוב על תרומתו לעבודתם. כתביו לא תורגמו לעברית עד היום. בקובץ זה מובאים אחד עשר ממאמריו החשובים ביותר, הלקוחים מספרו Papers on psychoanalysis (1980) , והם מלווים במבואות ובאחריות דבר שכתבו וורן ס' פולנד, דלית אבן, יואל פרל וסמדר שטיינבוק. לוואלד היה חוקר יסודי ומבריק של כתבי פרויד, והוא מצביע לא פעם על סתירות פנימיות בחשיבתו של פרויד, ועל הסכנה שנחמיץ את הפוטנציאל המהפכני של רעיונותיו בשל פירושים נוקשים יתר על המידה. הוא שולל את הדגש שפרויד שם על המציאות החיצונית כאיום על האני, ומזכיר שבראשית החיים הבחנה כזאת אינה קיימת, והתינוק עדיין אינו מבחין בין פיו שלו לבין הפִטמה של אִמו. הוא מסתייג מהמאמץ לדמות את הפסיכואנליזה למדעי הטבע — שהוא תופס כמורשת המאה ה־ 19 — ורואה בחתירה להיות "חוקרים אובייקטיביים" של אישיות המטופל התכחשות להיותו של המטופל שותף פעיל שלנו לטיפול. כדימוי לשינוי הנפשי שהטיפול הפסיכואנליטי חותר אליו, לוואלד מרחיב ציטוט שפרויד מצטט מתוך "האודיסיאה": "אלו הבקיאים ברוחות רפאים מספרים לנו שהן משתוקקות להשתחרר מחיי הרפאים שלהן ולמצוא מנוחה ונחלה כאבות קדמונים. כאבות קדמונים הן ממשיכות לחיות בדור הנוכחי, בעוד כרוחות רפאים נגזר עליהן לרדוף את דור ההווה באמצעות חיי הצללים שלהן". נוסף על כך, לוואלד סבור שהדגש הבלעדי על האדיפליות בראשית ימי הפסיכואנליזה הוביל להתמקדות גדולה, ולעתים בלעדית, בשלבים הקדם־אדיפליים, בעוד שבעיניו הבנת הדילמות של ראשית החיים והבנת הדרמה האדיפלית עשויות להשתלב זו בזו ולקדם תובנה עשירה יותר. הוא עוסק במתח בין שאיפות לנפרדות ואינדיבידואליות לבין כמיהה לאחדות והתמזגות, כמוטיבים חשובים בתרבות ולא פעם גם בתהליך הטיפולי. לוואלד גם מבחין בחדות בין ההדחקה, המדלדלת את החיים הרגשיים, לבין ההפנמה שמעשירה אותם.
הרפתקאות תיאורטיות וקליניות: בנבכי הטראומה ההתפתחותית־התייחסותית

אילנה לאור

ד"ר אילנה לאור היא פסיכולוגית קלינית ואנליטיקאית קבוצתית. היתה ראש הסניף הישראלי של IARPP. מלמדת ומדריכה בתוכנית לפסיכותרפיה, בית הספר לרפואה, אוניברסיטת תל־אביב, בלימודי הליבה ובמסלול ההתייחסותי. כתיבתה עוסקת בתהליך האנליטי ובטראומות התפתחותיות־התיַיחסותיות. כמו כן, פרסמה שלושה ספרי ילדים. ספרה הנוכחי עוסק בהגדרת הטראומה מתוך החשיבה ההתייחסותית ומציג המשגות תיאורטיות ותיאורי מקרים קליניים המתארים עבודה קלינית התייחסותית. לאחר פתח דבר והקדמה על טראומה התפתחותית־התייחסותית מובאים תשעה פרקים: המטפל, המטופל, והסלנג הטיפולי; פסיכותרפיה פסיכואנליטית ממוקדת ותחומה בזמן כמיכל ייחודי; חוויה עלומה; רגרסיה הדדית והקשר בינה לבין שיבושים בשפה וטראומה מושתקת; לשמוע את הגילום בפעולה (enactment) מעורבות התייחסותית חיה; תקווה ופחד בתהליך ההדרכה; החיפוש אחר חופש פסיכואנליטי; פיית השדה; ו"אקט של חיבור" בטיפול בטראומה התפתחותית־התייחסותית — הפרק האחרון שמציע "אקט של חיבור", ונכתב בשיתוף עם אמיר עצמון וד"ר שלומית מילר־רייך.
התינוק, ההורה והמטפל: טיפול משולב בהיבט פסיכואנליטי

נטע גוטמן אבנר

ד"ר נטע אבנר גוטמן היא פסיכולוגית קלינית בכירה ופסיכואנליטיקאית, מחלוצות הטיפול המשולב הורה־תינוק בישראל. הקימה וניהלה את מרפאת "אם־תינוק" בבית החולים איכילוב. בעלת ניסיון רב־שנים בטיפול, בהדרכה ובהוראה tקדמית בתחום הגיל הרך והינקות. גיל הינקות, שהוא שלב מכריע בהתפתחותו הרגשית והנפשית של האדם, מובא בספר זה לקִדמת הבמה. הספר מציע סקירה רחבה על פני 14 פרקים על משמעות הקשר הראשוני הורה־תינוק וגלגוליו בחשיבה הפסיכואנליטית ובתיאוריות התפתחות, בשילוב עם גישה חדשנית להתערבויות טיפוליות בגיל הרך ובינקות: "טיפול משולב הורה־ילד" מהיבט פסיכואנליטיקאי, מתוך ראייה אינטר־סובייקטיבית של ההתפתחות הרגשית המוקדמת. בלב גישה זו עומדות התערבויות ממוקדות קשר, המשפיעות לא רק על עולמו הנפשי של התינוק, על יחסי האובייקט העתידיים שלו ועל בריאותו הנפשית, אלא גם על עולמם הנפשי של הוריו. פרקי הספר מקיפים יסודות תיאורטיים פסיכואנליטיים, המשגות קליניות וניתוחי עומק של מקרים. הספר עוקב אחרי המסע ההתפתחותי של התינוק והוריו, אך ייחודו טמון במבט הקליני המעמיק, המשולב בהקשבה לחוויה האישית של המטפל, בדגש על הנוכחות הרגשית הנדרשת ממנו במפגש עם הורים ותינוקות במצבי משבר.
זהות חבולה: על הזדהות עם התוקפן והשלכותיה

מנשה כהן

מנשה כהן הוא פסיכולוג קליני בכיר, המתמקד בפוסט טראומה ובנפגעי נרקיסיזם. "זהות חבולה" הוא ספרו השלישי בנושא הנרקיסיזם. קדמו לו "הדמות מאחורי המראה" ) 2020 ( ו"מי רוקד עם הנרקיסיסט" ) 2022 ( בהוצאת רסלינג. ספרו הנוכחי מתאר נפגעי נרקיסיזם שנשחקים מהזדהות טראומתית עם מתעללים נרקיסיסטיים, ולכן נותרים במצב של ניכור ביחסים איתם. אלה מצבים של דיכאון פוסט טראומתי, שבו לא ניתן להתרחק מהמתעלל ולא ניתן להתקרב אליו, והקורבן נעשה חסר אונים, ונשאר כלוא כסובייקט במעין פקעת נפשית־גופנית מנותקת, מבלי יכולת להיחלץ ולהתפתח. הספר נפתח בהקדמה על מושג הזהות, ולאורך 9 פרקים מתוארות בו טראומות זהות שונות הנוצרות אצל ילדים להורים נרקיסיסטיים. הן מוצאות ביטוי בלחיות בחרדה מתמדת, להיות כלואה בתוך עצמי, לחיות לפי הדוקטרינה של השבט, לחיות באשמה מתמדת, להיזרק לרחוב בחוסר כול. הרבה פעמים, מי שסבל מהזדהות עם התוקפן נוטה לשחזר את הדפוס הזה ביחסים עם אחרים, וכך מתהווה העברה בין־דורית של יחסים סאדו־מזוכיסטיים. לכן הספר מסתיים בנספח — "האבל שלא נעשה: הסיפור שאינו נגמר של הפוסט־טראומה".
האנטי־אדיפוס: קפיטליזם וסכיזופרניה, כרך ראשון

ז'יל דלז ופליקס גואטרי

ז'יל דלז, פילוסוף בולט במאה ה־ 20 , ופליקס גואטרי, פסיכואנליטיקאי ואינטלקטואל פוליטי רדיקלי, חוברים כאן לקעקע את הפסיכואנליזה האדיפלית של פרויד — ושל כל הגות השלילה המבוססת על היעדר ומחסור — כדי להציע פסיכואנליזה אנטי־אדיפלית חדשה, שאותה הם מכנים סכיזואנליזה. הספר, שפורסם ב־ 1972 , הוא ספרם המשותף הראשון, והוא מכיל את המפתחות לכלל כתיבתם, שכוללת ארבעה ספרים. "האנטי־אדיפוס" הוא החלק הראשון בפרויקט שלהם, "קפיטליזם וסכיזופרניה", שאותו השלימו בספרם "אלף .) מישורים" ) 1980 האנטי־אדיפוס מציג כבר ממילות הפתיחה שלו יקום שהוא כאוסמוס, מרחב עצום של שְטפים. זהו עולמן של "מכונות משתוקקות" — אחד המושגים המרכזיים שדלז וגואטרי טובעים בספר זה — שמייצרות ללא הרף את הממשי. "הגוף ללא איברים" — מושג מרכזי נוסף — הוא המנוע שלהן, ו"אובייקטים חלקיים" הם חלקיהן הנעים. בעולם זה לסובייקט אין זהות קבועה: הוא נע ונד בשולי המכונות המשתוקקות, ניזון מהתוצרים שלהן, ונולד מהן כל פעם מחדש. בעולם זה הסכיזופרניה אינה מצב קליני, אלא תהליך אנטי־אדיפלי בריא של יצור משתוקק. לספר מבוא מקיף מאת ד"ר אייל דותן.
דיאלוג עם אנדרה גרין: הפסיכואנליזה העכשווית בהתפתחותה

פרננדו אוריברי

פרננדו אוריברי הוא פסיכואנליטיקאי בחברה הפסיכואנליטית הארגנטינאית, פרופ' אורח באוניברסיטת קולומביה ובאוניברסיטת פריז ומרצה באוניברסיטת בואנוס איירס. היה שותף קרוב של אנדרה גרין, ומשנת 2001 השתתף בהכנת כתביו. הדיאלוג המתמשך בין אנדרה גרין לפרננדו אוריברי נפרס כאן בשישה ראיונות משנת 1991 עד 2011 , הבוחנים את מכלול עבודתו של גרין: 1991 — מסובייקט הדחף אל הסובייקט המשחק — השדה הקליני החדש, על גבול הניתנוּת לאנליזה. 1996 — אחרי פרויד, עם פרויד — לחדש את יסודות המטא־פסיכולוגיה. 2001 — החשיבה הקלינית — לחדש את יסודות הטכניקה. 2009 — המהפכה השקטה — מהו העכשווי בפסיכואנליזה? 2009 — לשאת את המוות בתוכנו — האם המתה ואתגרי ההרסנות במבנים לא־נוירוטיים. 2011 — הפסיכואנליזה העכשווית בהתפתחותה — 2011-1960 לקראת פרדיגמה חדשה. לספר שני נספחים: נספח א' מ־ 1999 — מכתב מאנדרה גרין לכתב העת ZE בארגנטינה. נספח מ־ 2012 — "מורשתו של אנדרה גרין" — הספד שנשא אוריברי בפריז על גרין, לבקשתו של גרין בצוואתו. לספר הקדמה מאת קלאודיו אייזיריק, הפסיכואנליטיקאי הברזילאי, שהיה נשיא החברה הפסיכואנליטית הבינלאומית — "שיח חי מתמיד"; וכן הקדמה למהדורה העברית — "חשיבה דיאלוגית עם אנדרה גרין" מאת מיכאל סידי־לוי, העורך המדעי של הספר בעברית; ופתח דבר מאת פרננדו אוריברי, "יומן החקירה העכשווית".
האור בקצה: מהפגיעה והנקמה — לתיקון

טובה הרמן ויהודה שוחט

פרופ' טובה הרטמן היא דיקאנית החוג למדעי הרוח והחברה בקריה האקדמית אונו; זהו ספרה השישי. יהודה שוחט הוא מרצה בקריה האקדמית אונו, סופר ועיתונאי; זהו ספרו הרביעי. ספרם של טובה הרטמן ויהודה שוחט הוא מסע רגשי ומחשבתי נוקב, שעובר דרך הפסיכולוגיה של הכאב, הסוציולוגיה של השנאה, הקולקטיביות של הטינה והתשוקה האנושית כל כך לנקמה. אבל הספר הוא לא רק הליכה בתהומות. הוא חיפוש עמוק של המחברים אחר האפשרות לתיקון. לא מתוך סליחה מזויפת, אלא מתוך הבנה; מתוך אחריות; מתוך רצון לשרוד את המקום שאנחנו חיים בו, כפרטים וכקולקטיב. הספר נוגע בחוויות מהשבעה באוקטובר ואילך, אבל גם בחוויות בחיי היום־יום, בדברים רגשיים שהאדם אינו יכול להכיל, ונכנס למעגל סבל פוגעני. הספר נכתב במהלך חודשים ארוכים, והוא מתבסס על עשרות ראיונות עומק ומונולוגים קשים עם גברים ונשים, מכל הגילים והדתות, בישראל ובעולם, וכן על המחקר התיאורטי המקיף בנושא.
מה שחסר ואינו מתמסר: על טיפול בתנועה והצופֶן שבתנועה האותנטית

תרצה דֶמבו

תרצה דֶמבו היא מטפלת בתנועה ומדריכה בגישה פסיכואנליטית לתחום התנועה, ומחלוצות תחום התנועה בארץ. היא ריכזה במשך שמונה שנים את מסלול הטיפול בתנועה בלסלי קולג', ומנחה סדנאות בארץ ובעולם. בספר זה משתפת דמבו את הקוראים בתהליך התפתחותה המקצועית, בהתנסויותיה המקצועיות והאישיות בקליניקה וגם מציעה מודל הדרכה למטפלים בתנועה. איך מגיעים, דרך תנועת הגוף, אל הדיבור? מינקות הכול נרשם בגוף, מה ששותק ולא נכנס לשפה, בא לידי ביטוי בתנועה ובקיפאון התנועתי. כמו פליטות פה בדיבור, כך מופיעות פליטות תנועה בגוף, נקודות מגע עם ידע ה"מסתרב" )מסתתר־מסרב( לצאת לאור, שהוא מקור למצוקה. באימפרוביזציה בתנועה ובתהליך התנועה האותנטית, משהו מן השליטה בתודעה נשמט, ונוצר לעתים סדק תחושתי, וחלק אינטימי זר, לא מוכר, מגיח ולוקח את המתנועע לנוע, לרקוד ולהתמסר אליו. דֶמבו מכנה זאת הריק המלא במשהו לא ידוע, המצוי בחלל בין התנועה למילה ובין המילים עצמן, שדרכו יכול להגיע לרגע מה שחסר ואינו מתמסר, ולהפוך לדיבור מתמסר.
עוגן לחיים: מניעת אובדנות בקרב צעירים במשפחה ובקהילה

חיים עומר, ענת ברונשטיין קלומק

פרופ' חיים עומר, אמריטוס בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל־אביב, מתמקד לאורך השנים בפיתוח וחקר מושגים וכלים שנועדו לסייע להורים לילדים הסובלים מהפרעות התנהגות, חרדה ודיכאון, וגם להפחתת דאגות הורים, כמו שימוש לרעה באינטרנט. ספריו עוסקים בנושאים כשיקום הסמכות ההורית; הסמכות החדשה: במשפחה, בבית הספר, בקהילה; פחדים של ילדים; הורים אמיצים; מורים היום; ועוד. פרופ' ענת ברונשטיין קלומק היא פסיכולוגית קלינית ומדריכה בפסיכותרפיה, מכהנת כדיקאנית בית הספר לפסיכולוגיה באוניברסיטת רייכמן, חברה במועצה הלאומית למניעת אובדנות, יועצת אקדמית למשרדי הממשלה בתחום, ומזכירת הארגון הבין־לאומי למחקר באובדנות. מתמקדת בפיתוח הפסיכותרפיה הבין־אישית לטיפול באנשים הנתונים בסיכון אובדני. ספרם המשותף, שזכה בפרס בהט 2023 , מציע את "גישת הסמכות החדשה" — כגישה יסודית למניעת אובדנות, המייצרת "עוגן לחיים". הם מתארים תוכנית עבודה מקיפה הכוללת לא רק את הנערים הנתונים בסיכון לאובדנות, אלא גם את הוריהם, אחיהם, חבריהם, משפחתם המורחבת, חברי המשפחה, בית הספר וגורמים שונים בקהילה. ששת פרקי הספר מפרטים תוכנית זאת: גישת הסמכות החדשה וטיפולים אחרים באובדנות; אובדנות ואיומי התאבדות בראי הסמכות החדשה; הורים ותומכים; "מה תאמר לאדם שעל הגג"; המעגל החיצוני: בתי הספר והחינוך הבלתי פורמלי; גישת הסמכות החדשה בשילוב עם התערבויות אחרות באובדנות. הספר מסתיים באחרית דבר המסכמת את ההבדל בין גישה זאת לבין הפרספקטיבות של רוב הגישות האחרות: בעוד שהן מתמקדות בעבודה עם הנער ומשלבות אנשים אחרים בטיפול בעת הצורך, כאן מתמקדים בעבודה עם הסובבים ומנסים להגיע אל הנער דרכם. באופן זה הם מתמקדים בתפקיד שלדעתם מספק את הצרכים הבסיסיים של הנערים הנתונים בסיכון אובדני: הגנה, התייצבות ושייכות — שמהווים את תפקיד העוגן.
מחשבה מחוּללת: הטיות התפיסה שמכתיבות את תפיסת המציאות שלנו, האסונות שהן מחוללות ומקומו של החינוך בהיווצרותן ומניעתן

יאיר בן דוד וענת רימון אור

ד"ר ענת רימון אור היא מרצה לחינוך במכללה האקדמית בית ברל ובעל מכון אור לחשיבה ביקורתית, מוסר, אכזריות וחינוך. ד"ר יאיר בן דוד הוא סופר ומרצה לפסיכולוגיה של המוסר ופסיכולוגיה חברתית באוניברסיטת תל־אביב ובמכללת נתניה. ספרם מציע סקירה מקיפה של המנגנונים הפסיכולוגיים המרכזיים, שמעוותים את התפיסה האנושית. הספר מחולק לשני פרקים: הפרק הראשון, "הטיות קוגניטיביות", מתאר שורה ואופני פעולה של מנגנונים מעוותי תפיסה: הדיסוננס הקוגניטיבי, הטיות קוגניטיביות שמשפיעות על תפיסת המציאות, האשמת הקורבן, ההשפעה של סטראוטיפים ודעות קדומות על תפיסה ורגשות, הטיות קבוצתיות. הפרק השני, "מחשבה מחוּללת", עוסק ברוע רדיקלי ובמוסר על סמך ניסויים ותיעוד היסטורי, ומראה מהי הידרדרות מוסרית וכיצד היא משבשת את הקוגניציה של אנשים וקהילה. פרק זה מיועד יותר לחוקרים וחוקרות בתחום המחשבה המדינית, המוסר והחינוך — ועם זאת נעשית בו התאמה לקוראים שאינם אנשי מקצוע. הוא כולל תת־פרקים מרתקים ומעוררי מחשבה על הניסויים של מילגרם במכות חשמל, ניסויי הכלא של זימברדו, וזוועות הנאצים. המחברים מדגישים שלמרות שדברים רבים בספר נראים כמתייחסים ישירות לאירועי השבעה באוקטובר ולאירועים שהתרחשו בעקבותיו, בעצם כתיבת הספר הושלמה כשבוע לפני כן, והספר נכתב לא כהתיַחסות ישירה לאירועים אלה, אלא מתוך תחושת חירום שמתקרב.
ריפוי הנפש

רבקה נרדי

ד"ר רבקה נרדי היא מייסדת מכון "דיאלוג", פמיניסטית, סופרת, מרצה, מנחת קבוצות ומטפלת אישית וזוגית. הספר, שהוא ספרה ה־ 21 , פורס מארג כולל של השקפת עולמה המקצועית, ובו בזמן מתאר בגילוי לב את מסע הריפוי האישי שלה בעקבות פירוק השותפות המקצועית שיזם בעלה. הספר מחולק לעשרה פרקים, כאשר כל פרק מתמקד בהיבט אחר של החיים, ומביא דוגמאות מחיי הכותבת, מציטוטים של אנשי מקצוע מעוררי השראה, מסיפורים אישיים מחדר הטיפול, לצד אזכורים של יצירות ספרות, אמנות, קולנוע ותיאטרון — כמקורות ההשראה של הכותבת.

ספרים שהגיעו למערכת