כרך כ"ז, חוברת 1,

הפסיכותרפיה הגופנית היא תחום מרתק, שעדיין לא לגמרי מוכר בישראל. תחילתה בעבודתו של וילהלם רייך, תלמידו של פרויד, בעשורים הראשונים של המאה העשרים. הפסיכותרפיה הגופנית היא שם כולל לשיטות פסיכותרפויטיות שבהן הגוף ותהליכים סומטיים הם ציר סקרנות מרכזי בעבודה הקלינית. התחום כולל גישות תיאורטיות וקליניות מגוונות, כמו גם ארגז כלים טיפוליים שונים. במאמר אסקור את הרקע ההיסטורי והתיאורטי שהביא לצמיחת הפסיכותרפיה הגופנית, ואציע וינייטות טיפוליות להדגמת הכללת הגוף בפסיכותרפיה. אציג התפתחויות חדשות בתחום הפסיכותרפיה הגופנית, הנשענות על עקרונות הפסיכואנליזה ההתייחסותית. לפי תפיסות אלו, הגוף אינו עוד אובייקט כי אם שיח חי ופועם בין גופים הנמצאים בקשר ונגלים זה לזה.