כרך כ"ז, חוברת 1,

מאמר זה מתבונן בטראומה מינית בגברים בתיאוריה ובפרקטיקה הטיפולית. על אף שכיחותה ואלימותה במציאות החברתית, הדיון בטראומה מינית בגברים 'נופל בין הכיסאות', ויוצר עיוורון מבני בשני סוגי שיח משלימים: בשיח הפסיכואנליטי ובשיח על טראומה מינית. מטרתי להראות כי הגדרת הגבריות בשני סוגי שיח אלה נגזרת מברירת מחדל היסטורית שאינה מאפשרת לעקוף מכשלות בסיסיות שעליהן כבר התריע השיח הפמיניסטי, כשהצביע על שקיפותה של ה'גבריות' הנתפסת כקטגוריה 'טבעית'. מעֵמדה המבקשת לאתגר את שקיפותה של קטגורית הזהות 'גבריות', אני מציעה לנסחה במונחים של 'טראומה עיקשת'. כך מתאפשר לי להרחיב את ההמשגה של אונס, ולטעון שאונס תוקף את ה'נשיות', אך אינו תוקף רק נשים. את הניתוח אמקם בהצטלבויות של כמה שדות שיח: הפסיכואנליטי, הפמיניסטי, הקווירי והשיח על טראומה, כדי להציע פרספקטיבה התייחסותי ופמיניסטית על טראומה מינית בגברים ועל החלמה אפשרית מן הטראומה.