כרך כ"ד, חוברת 2,

בחלק זה של המאמר, אבחן את רעיון ההיררכיה האינטראקציונלית של מיטשל כהצעה למרחב פוטנציאלי אינטרדיסציפלינרי הרואה את המודלים לנפש כבנויים על מטאפורות. אדון במושג המטאפורה ברוח עבודת של לקוף וג'ונסון, המצביעים על השורשים הגופניים של המטאפורה ומציעים פרספקטיבה חדשה כבסיס לפילוסופיה ולמתודולוגיה המערבית. לאור פרספקטיבה זו אבחן מחדש את ההיבט הגופני של הדגם ההתפתחותי בפסיכואנליזה הקלאסית ואציע דגם אחר המבוסס על רעיון הרצף הסובייקטיבי מרחב-זמן-גוף. אביא קטע קצר מתוך אפיזודה טיפולית כהדגמה של הקשר האינטראקטיבי בין תהליכים מובלעים ומפורשים בטיפול.