כרך ט"ו, חוברת 3,

קיומו של קשר בין התעללות בילדות להפרעה נפשית של מבוגר הוא ברור לפסיכותרפיסט באופן אינטואיטיבי ומתוך התנסות ראשונית, אך מה אומרים על כך המחקרים האמפיריים? סקירה זו מבוססת על כ-150 מאמרים מהעשור האחרון העוסקים בקשר בין התעללות בילדות לפסיכופתולוגיה בבגרות. רובם המכריע של המחקרים שבדקו את הנושא תומכים בקיומו של קשר כזה. הפרעות נפשיות רבות קושרו להתעללות בילדות, כמו הפרעת דחק פוסט-טראומתי, הפרעות דיכאון וחרדה, הפרעות אישיות ואכילה, והפרעות דיסוציאטיביות. חלק מהחוקרים מייחס את הקשר לגורמים מתווכים כמו איפיונים משפתיים, מנגונים ביו-פסיכולוגיים, וחסכים בילדות. במחקרים על אנשים שהיו קורבן להתעללות נמצאו עדויות פיסיולוגיות, כמו חוסר איזון במערכת ההורמונלית הקשורה לדחק, ושינויים מבניים במוח. אצל מבוגרים שפיתחו PSTD, ניתן למצוא קשר בין טראומות בילדות לבין תגובות לאירועים קשים בבגרות. המחקרים הקיימים אינם מספקים תשובות חד-משמעיות לגבי טיבו המדוייק של התהליך המוביל קשר מהתעללות בילדות לפסיכופאתולוגיה בבגרות, אך רובם מצביע על שכיחות גבוהה יותר או חומרה רבה יותר של הפרעות נפשיות אצל אנשים שעברו התעללות בילדות.