כרך י"ב, חוברת 3,

השימוש שבורחס עושה באיזכורים סיפרותיים, והאפשרות המרומזת ביצירתו של החלפה בין הקורא לבין הסופר ולבין הדמות, מעצימים את המודעות לדמיון, תוך ביטול של ההבדלים והכרונולוגיה ואיחוד בין הטקסט והאיזכור. הסיפורים של בורחס יוצרים בקורא חוויה של אין-סופיות, היעדר זמניות, רב-מימדיות והטמעה של החלק בשלם, ברקע לנושא של סיפור הסיפור. היצירה הבדיונית של בורחס מוצגת כממחיזה- בתהליך הקריאה – את העקרונות המרכזיים בפיתוח של מושג הלא-מודע אצל מאטה-בלנקו: סימטריה ובי-לוגיקה. מאמר זה יוצא מההנחה שהחוויה האסתטית, שיוצרים סיפוריו של ח.ל. בורחס, מרחיבה את המודעות לחוויה הסימטרית, הרבה מעבר לזו שנוצרת באמצעות השפה היום-יומית. המודעות לקשרים ולהשפעות ההדדיות בין סימטריה לא-סימטריה מהווה, בעצם, את האפקט העיקרי של תהליך הקריאה ביצירתו של בורחס. הניתוח של כמה מהנושאים של בורחס ושלם האמצעים הסיגנוניים המרכזיים שלו מאיר את נושא הבי-לוגיקה מנקודת הראות של תהליך הקריאה ויצירת המשמעויות בו.