כרך י"ב, חוברת 3,

זה החמישי בסידרת מאמרים העוסקים בפסיכולוגיה של העצמי (1, 2, 3, 4). במאמר הקודם, בו התחלתי לדון בתהליכים הנורמליים לתחזוקת תחושת-העצמי, התחלתי בדיון על החלום. במאמר הנוכחי אתמקד בתורמתה של הפעילות האמנותית כאשר הכוונה היא ל'פעילות' בהגדרתה הרחבה ביותר – יצירה, ביצוע, לימוד, הוראה, והשתקעות רגשית ו/או חשיבתית בהאזנה/צפייה/קריאה. ההנחה הבסיסית היא שהפעילות האמנותית, בייחוד באמנויות 'הגבוהות', אינה תורמת רק לתחזוקה השוטפת של תחושת-העצמי כמו החלום, אלא יש לה השפעה על עצם התפתחות תחושת-העצמי, ובעיקר על התפתחותן של מתכונות האירגון הרחבות יותר, שהן, כפי שאנסה לנמק, גם הבריאות יותר.