כרך א', חוברת 2,

את מושג המרחב הפוטנציאלי הגה ויניקוט בספרו "מישחק ומציאות". זה מרחב המהווה קשר בין עולם המציאות לעולם הפנטאזיה. עבור ויניקוט היה זה מרחב מטאפורי ביסודו, ללא גבולות מוגדרים. מרחב האמנות ומרחב הפסיכותרפיה הם שני מקרים פרטיים של מרחב פוטנציאלי אשר להם בדרך-כלל, גבולות מסומנים ומוחשיים. תפקיד הגבולות באמנות הוא לאפשר היווצרות חוויה של "אשליה אסתטית" אצל הצופה, והבנתו הסמלית את המתרחש במרחב הפוטנציאלי. שבירת גבול המרחב האמנותי מכוונת לפעמים לקידום הפעולה הישירה של הצופה והפיכתו למשתתף פעיל. זו גישת האמנות העכשווית לעיתים קרובות. בפסיכותרפיה משמשים הגבולות מסגרת התייחסות. במפגש הטיפולי, חומר רב דן ישירות בסוגית הגבולות. גם כאן הפעולה – בין אם זו פשוט פעולה, או אקטינג-אאוט (acting-out) – מופיעה עם שבירת גבולות מרחב הפסיכותרפיה. בשני המקרים, אמנות ופסיכותרפיה, עלול חוסר גבולות המרחב לגרום לא רק לערעור מושג המרחב הפוטנציאלי, אלא גם לערעור הבסיס התיאורטי של ההתנסות המתרחשת במרחב זה. כך לעיתים האמנות העכשווית אינה נתפסת ומובנת כאמנות, וכך מערער וידרמן על תפיסת הפסיכואנליזה כחושפת מציאות ארכיאולוגית.