כרך ט', חוברת 1,

הדיון הביקורתי על אופיה של ההכשרה הפסיכואנאליטית נמשך מזה קרוב ל-50 שנה. בין השאלות שהועלו בו היו ההשפעות הפאתולוגיות של המבנה ההיררכי של המכון המסורתי, האידיאליזציה של האנאליטיקאי המנחה, האינפנטיליזציה של התלמיד (ה'קנדידט'), עידוד פנטזיות רגרסיביות ופרנואידיות, ובהכללה – סתירות פוטנציאליות בין מהות הפסיכואנאליזה כמקצוע יוקרתי ואינדיבידואליסטי לבין תהליכי ההכשרה. מאמר זה סוקר תרומות עיקריות לדיון ביקורתי זה, ומנסה לתרום לפיתוחו, בהקשר של תופעה כללית יותר, הפנטזיה האוטופית של 'האדם החדש' המטוהר. מובעת תקווה שהבנה מלאה יותר של התהליכים הרגרסיביים האישיים והקבוצתיים במכון תפלס דרך לשינויים מבניים, שיאפשר הלימה טובה יותר של תהליך ההכשרה עם מטרותיו המהותיות.