כרך א', חוברת 2,

בעיות נפשיות אופייניות קיימות אצל אנשים שהסתתרו, או הוסתרו בזמן השואה במשפחות אומנות. דיון זה מצטמצם להולנד בלבד וכן לתוצאות מאוחרות של ההסתתרות בגיל הילדות: התברר שגיל הפרידה מההורים, ומידת היציבות והבטחון היחסי בזמן ההסתתרות, קבעו במידה רבה את המצב הנפשי לאחר מכן. מתואר טיפול באדם שהוסתר מגיל שנתיים עד ארבע על-ידי שתי משפחות אומנות. אחרי המלחמה חזר לבית אימו שאסרה כל מגע עם המשפחות שהסתירוהו. לאחר שנים רבות הגיע לטיפול נפשי. בטיפול זה עובדו האבל הדחוי על מות אימו, שנפטרה בהיותו בגיל ההתבגרות, האבל על אביו שניספה במחנות וכן הפרידה מן המשפחות האומנות שגרמה לתחושת אשמה כבדה. עיבוד הפרידות הרבות הסתיים בטקס אזכרה לניספים והוקרה להורים האומנים ב"יד ושם". הודגשה החשיבות של הפרידה ממשפחות אומנות והבעייתיות של היחסים הרגשיים שנוצרו עמן, ואשר הופסקו באופן פתאומי.