כרך מ, חוברת 2

שאלת הייצוג של חוויות טראומתיות שאינן ניתנות להסמלה מילולית היא חידה מתמשכת. המאמר בוחן את רמות ההסמלה השונות — מייצוג חושי־גופני, דרך ייצוג קונקרטי ועד להסמלה מילולית, ומציע שבמצבי טראומה ואובדן, ההיררכיה בין רמות אלה משתנה, ומתקיימת ביניהן תנועה דינמית. בהקשרים אלה פעולה פיזית עשויה להיות ייצוג משמעותי, המניע יציאה מקיפאון טראומתי ומתחיל תנועה בין הגופני למילולי. לשם כך דרושה נוכחות של 'עד אוהב', המספק מרחב שבו ניתנת הכרה למגוון דרכי הייצוג, ובהן הפעולה עצמה. המאמר ידון בהיבטים שונים של פעולה, ובכללם פעולת הכתיבה, ויעגן את הטענות בקריאה ביצירתו של דויד גרוסמן "נופל מחוץ לזמן", לצד דוגמה קלינית.