כרך מ, חוברת 1

מדור עבודות מקוריות:
"הבן שלי גדל ועוזב את הבית ... (עוזב אותי)..." (1, עמ' 988). משפט זה מתמצת חוויה שפורצת לתודעתו של הפסיכואנליטיקאי אוגדן בעת שהיה במצב של reverie כשהמטופלת רומזת על יכולתה הגדֵלה להתמודד עם החיים בכוחות עצמה ועל רצונה לצמצם את תלותה בו. תיאורי ה-reverie המפנים את המבט החוצה, למה שאוגדן מכנה "חומרי החיים הרגילים", ומיקום חוויַתו בסוגריים איפשרו לי לחשוף את חוויַת ההיפרדות מנקודת מבטו של האב, חוויה שזכתה להתייחסות מוגבלת בספרות הפסיכואנליטית. בדומה לאוגדן, שהתבסס במאמרו גם על שירה, פניתי לשירת יהודה עמיחי כדי לבדוק כיצד, אם בכלל, מוזכרת בשירתו מה שאני מכנה חוויַת ההיעזבות. בהתבסס על מילותיהם של אוגדן ושל עמיחי אציג את האופן שבו מבצבצת חוויַת ההיעזבות של האב ואציע הסברים אפשריים לנוכחותה החבויה.