כרך מ, חוברת 1

מדור עבודות מקוריות:
המאמר דן בשני פרקים מתוך ספרו של ויניקוט ‘משחק ומציאות' — פרק 9, "תפקיד הראי של האם והמשפחה בהתפתחותו של הילד", ופרק 4, "משחק: פעילות יצירתית וחיפוש העצמי" — המציעים מושגים ורעיונות חדשים בפסיכואנליזה ביחס להתפתחות הנפשית ולטכניקה הטיפולית. בחלקו הראשון אדון בתפקיד הראי של האם בכינון שלב ה'הנני' (I Am). אציע סוג הזדהות מיוחד — ‘הזדהות מעברית', כמאפיינת שלב התפתחותי שבו התינוק מזדהה עם דמות עצמית פרי יצירה משותפת שלו ושל האם. להזדהות זו השלכות על התפיסה העצמית: תחושת הנראות והממשות של העצמי, היכולת לחקירה עצמית ותפיסת היופי העצמית. החלק השני עוסק בהרחבה שעשה ויניקוט ממטאפורת תפקיד הראי של האם לפונקציַת ההשבה של המטפל. ההשבה מחזיקה את מצב האי־אינטגרציה שהוא מצב היסוד של הטיפול הוויניקוטיאני. היא מצריכה הקשבה להיבט האונטולוגי־חוויַתי של האסוציאציות החופשיות. אציע ואדגים שני מרכיבים שונים בפונקצית ההשבה: שיקוף ופירוש משיב.