על זיכרון (ועל מה שחלף) : פרויד ו / או פיאז'ה
חיים ברנרד ( קשפיצקי )
כרך ו', חוברת 1,
1991
תורותיהם המטאפסיכולוגיות של פרויד ופיאז'ה תוארו לעיתים קרובות כנוגדות וסותרות אחת את רעותה. המאמר הנוכחי מתמקד ב"איש-הזאבים" של פרויד ובחלק ממחקריו של פיאז'ה, בניסיון לקרב את שתי התיאוריות אחת לשנייה – בנושא זיכרון. אריסטו התייחס למושג הזיכרון, כפי שאנו מתייחסים אליו בשכלנו הישר, לפי תיאורית ההעתקה הבסיסית. לפי תפיסתו של אריסטו, מתרחש מאורע שמשאיר רושם והזיכרון במהותו הוא היזכרות (recollecting) ברושם. לעומת זאת, לפי תפיסתם של פרויד ופיאז'ה, הזיכרון הוא התמרה (טרנספורמציה) אקטיבית והבניה מחדש של העבר. תהליך פעיל זה של הבניה מחדש הוא פונקציה של התפתחות הבנה. כשהבנתנו משתנה, זיכרוננו משתנה, וכך גם עברנו.
הורדת המאמר
