כרך ו', חוברת 1,

אין למעשה ענף בפסיכולוגיה, שאין לו נגיעה כלשהי לתופעת ההומור, ומכאן חשיבותה של תופעה זו. במאמר זה נדון ההומור מנקודות ראות שונות: א) כנסיגה רגעית ברמת החשיבה; ב) כתוצר פשרה בין דחפים לבין מנגנוני הגנה; ג) כאמצעי להתמודדות עם מצוקות; ד) כהכרה בעובדה שמשמעות הקיום נקבעת על-ידי האדם עצמו; ה) כאנלוג פסיכולוגי לרפלקסים הביולוגיים של החיוך והצחוק; ו) כסימולציה למצבים פסיכופתולוגיים שונים; ז) כביטוי להזיות האומניפוטנציה המאפיינות את הנרקיסיזם הינקותי; ח) כאמצעי לגיטימי ביהדות להתמודדות עם סכסוכים נפשיים; ט) כהתגברות על מוגבלות נפשית רגעית, הן רגשית והן תפיסתית, באופן אנלוגי לתובנה הפסיכודינמית; י) כנושא בעל חשיבות לסינתזה בין הגישות השונות בפסיכולוגיה המודרנית.