כרך א', חוברת 1,

בבמאמר זה, אנו מעוניינים, בעזרת הצגת מיקרה, לאתר את העקרונות הפסיכותרפויטים העומדים ביסוד גישתנו לחולים הסובלים מנזק אורגני מוחי. לאחר דיון על העמדות המקובלות בספרות, המתארות טיפולים תמיכתיים, נגדיר את הרציונל של הכלים בהם בחרנו (חלומות) המאפשרים להגיע לרבדים של הבלתי-מודע ולתאר את ההתפתחות של התהליך הטיפולי. כן ניראה איך באה לידי ביטוי עבודת האבל על מרכיבים של האישיות שאבדו, איך ניבנה הרצף בין שני החלקים של ה"אני": ה"אני" שלפני הפציעה וה"אני" שלאחריה. בנוסף, נדגיש את חשיבות הטיפול ככלי המאפשר לחולה להגיע למרכיבי אישיותו, אליהם לא התייחס טרם פציעתו, ואשר דורשים כעת, בגלל המאורע הטראומטי, עיבוד פסיכותרפויטי בדרך לבנית זהות מחודשת. תיאור המיקרה יאפשר לשנות את הדיעות הרווחות ביחס לאפשרויות הפסיכותרפויטיות במיקרים של נזק מוחי, ויצביע על אופטימיות יחסית כשמדובר באוכלוסיה זו.