כרך א', חוברת 1,

ביה"ח הפסיכיאטרי הסגור מתואר "כמוסד טוטלי" ע"י מודלים שונים במדעי החברה. המפורסם והמקובל שבהם הוא המודל של א. גופמן, מודל "האסיילום". לפי מודל זה, ביה"ח הפסיכיאטרי הסגור הוא מקום מבודד ומעוכב (סטגננטי) מבחינה חברתית, עובדה המשפיעה לרעה על סיכויי החלמתו ושיקומו של חולה הנפש המאושפז. אנו מתארים את המודל של גופמן ומציעים מודל פסיכולוגי-חברתי חילופי משלנו - המודל הטקסי. מודל זה משתמש בידע אנתרופולוגי של טקסים בתרבויות שונות, ובעיקר טקסי-המעבר, כדי לתאר את המתרחש במחלקה הפסיכיאטרית הסגורה המודרנית. זהו מודל כוללני, בין-מיקצועי וניסיוני, ומתואר פיתוחו במקביל לתיאור התרחשויות חברתיות (כלומר שינוי חברתי) במחלקה פסיכיאטרית סגורה בביה"ח "שלוותה". מודגש חלקו האפשרי בעתיד של מודל זה במחקר, בטיפול ובשיקום של חולי נפש.