כרך ל"ח, חוברת 2

מדור עבודות מקוריות:
״הייתי מעדיף שלא״ הוא משפט אניגמטי של הרמן מלוויל שממקד ומחדד את גורלה של המחווה הספונטאנית המנותקת של הדיפת היעדר או כשל סביבתי של הכרה (דיסוציאציה) במצוקה בלתי ניתנת להכלה של הנפש הרכה, הן מבחינת האימפקט התוך־נפשי והן הבין־אישי. היעדר הכרת האחר במצוקת הנפש הרכה הוא הגורם המכריע בהקצנת המצוקה הנפשית לחרדת הכחדה, ניתוק רגשי וקטיעה ברציפות הקיום. לא מדובר רק בהיעדר נוכחות של האחר, ולא בנוכחות־יתר נוגפת, אלא בכך שבכל אופנויות הכשל הסביבתי הגורם הטראומתוגני הקריטי הוא היעדר, ניתוק (דיסוציאציה), של הכרת האחר במצוקה הנפשית (שנובעת מהיעדר הגנה מפניה), הגוברת להיעדר יכולת להכילה. במצב זה מתהווה בו־זמנית היעדר תוך־נפשי בלתי נשלט: המשכיות ורציפות הקיום נקטעת, אימת ההכחדה מנותקת, ובאופן אוטומטי ננקטים אופני החזקה עצמית הישרדותיים. אני מציעה שבטיפול — כדי להחזיר את המשכיות רציפות הקיום — הכרת המטפל בכשליו מאפשרת את הדיפתו כאובייקט פוגע ומתוך כך, את הפנמתו כאובייקט טוב.