כרך ל"ז, חוברת 2

מדור עבודות מקוריות:

המאמר עוסק במידת הרצפטיביות הנפשית דרך שימוש בדימוי של ׳פתח׳ בתוך הנפש, המדומָה לחלל תלת־מימדי. הדימוי נולד בהשפעת התיאוריה הקלייניאנית, לפיה פעילות נפשית ברבדיה הלא־מודעים העמוקים קרובה לתהליכים גופניים, הכוללים פעולות של הכנסת חומרים חיוניים לגוף והוצאת חומרי פסולת, כשבהֶקשר הנפשי פעולות אלו ידועות כהפנמה והשלכה, בהתאמה. התינוק, לפי מלאני קליין, נולד עם פנטסיה לא־מודעת אודות המתרחש בגוף האֵם והקֶשר בינו לבינה בדרך של הכנסת חלקים מגופה לגופו והוצאה מגופו לגופה. אינטראקציות אלו מחייבות מעבר בתוך פתחים, כאשר אב הטיפוס לפתח כזה הוא מקום המפגש בין הפה לשָד. תנועה תקינה של ה׳פתחים׳ יכולה להביא לחיבור חיובי והתפתחות כ׳פתח תקווה׳ ואילו שיבושה יכול להתבטא בפנטסיות הגנתיות, המְפֵרות את האיזון בין דחפי החיים למוות ומביאות להיסגרות בפני קשר. במאמר אנסה להתחקות אחר דימוי ה׳פתח׳ כאמצעי מסייע בזיהוי אזורים חסומים, כפי שנחווים בתהליכי ׳העברה׳ ו׳העברה־נגדית׳.