על טיפול בְּאִשָה ש"מצאה שהיא זקוקה לפגישה שאינה מוגבלת בזמן" מבט על פרק ארבע ב"משחק ומציאות" של ויניקוט (עמ' 139-133)
סמדר שטיינבוק
כרך ל"ז, חוברת 2
2023
מדור עבודות מקוריות:
מאמר זה הוא התבוננות וקריאה פתוחה וחוויתית באחד מתיאורי המקרה המרתקים של ויניקוט בכתביו. אראה כיצד סוגיית הזמן טבולה בו לא רק סביב שאלת החריגה מן ה-setting המקובל בטיפול פסיכואנליטי, אלא כציר אינהרנטי סביבו מתארגנות שאלות טיפוליות מהותיות, כמו: משמעות ההתייחסות לזמן ולזמניות כאיכות של החזקה במצבי ׳רגרסיה לתלות׳ בטיפול פסיכואנליטי; משמעות הזמניות בתוך חווית ההעברה; החזקת הפוטנציאל של המטופל ב-mind של המטפל כפונקציה של החזקת העתיד. תדירות גבוהה של פגישות בפסיכואנליזה יוצרת שינוי איכותי, מאפשרת למטפל ולמטופל להיות במגע עם אזורים עמוקים וראשוניים בנפש. לפיכך, תוספת של זמן בטיפול פסיכואנליטי, אם מתוך היענות זמנית לצורך של מטופל, אם כהרחבת ה-setting הטיפולי, שקולה למעשה למתן אפשרות לחוות את הזמן באופנים מרובי רבדים, על קשת מופעיו. תשומת הלב להיבטים שונים של זמניות ושל חווית זמן בתוך ההעברה היא משאב יקר ערך בעבודה הטיפולית. המאמר מוצע כתרומה נוספת לטיפוח מימד זה בהקשבה הפסיכואנליטית.
הורדת המאמר
