כרך ה', חוברת 1

מאמר זה הוא המשך פירוט המטאפורה של הספרותיות והסיפר בתהליך הפסיכואנאליטי. הוא משרטט את האפיונים של הסיטואציה הפסיכואנאליטית המקבילים למטאפורה זו. גם הקריאה וגם הדיאלוג הפסיכואנאליטי נתפסים כבניה מתמדת והולכת של חווית העצמי במימד הזמן. בסיפוריות ישנו ריבוי של פרספקטיבות, המתלכדות בנקודות של משמעות, הנתפסת לא כאמת הסטורית או חד-פעמית, אלא כנוצרת בתהליך דיאלקטי. ההתחשבות בזמן, ההצטברות, הצפיפות והעודפות של הפרטים, יוצרים אווירה ומומנטום ומשכנעים. המאמר דן גם במגבלותיה של המטאפורה הספרותית בהקשר הפסיכואנאליטי, הנעוצות בין היתר במקומם השונה של האפקטים, הרגשות, בשני התחומים. מובאות דוגמאות, שבהן 'ספרותיות' בצורות שונות משמשת כהגנה וכמילוט מהעצמי האמיתי.