כרך ה', חוברת 1

עשרים שנה חלפו מאז פרצו תגליותיו הקליניות של קוהוט לתודעה הפסיכואנאליטית ועוררו בה הדים של אהדה והתלהבות ושל התנגדות מסיבית גם יחד . התגבשותה התיאורטית של פסיכולוגית העצמי לכלל מטאפסיכולוגיה פסיכואנאליטית חדשה, הולידה קיטוב חריף. אשר יכול עדיין ליצור קרע בתנועה הפסיכואנאליטית, או להביא - כריאקציה לחידוש המהפכני - לזניחתה של ספירה אנושית שלמה, שיכולה להעשיר את הפסיכואבאליזה, הן כתיאוריה פסיכולוגית והן כדרך טיפולית ייחודית.
בעבודה הנוכחית נעשה נסיון למפות את הפער בין התפיסה "המסורתית" לבין התפיסה הקוהוטיאנית מסביב לארבעה מוקדים : מקור ההנעה האנושית ; הסבר להתפתחות נפשית תקינה ולפסיכופאתולוגיה ; מקומו של האובייקט בחיי היחיד ; מטרת הטיפול הפסיכואנאליטי .
בכל אחד מהתחומים הוצעה המשגה תיאורטית לאינטגרציה של שתי התפיסות, ויישומה של התשלובת הוצג בזירה הקלינית של הנוירוזה באמצעות נגזרות טיפוליות ספציפיות, אשר הודגמו בחומר קליני.